מכללת תלפיות - מעניינה של פרשה

חדש - יום פתוח

 מעניינה של פרשה


דף הבית >> מעניינה של פרשה
בשלח

פרשת קרח, תמוז תשע"ח

מנהיגות אמונית

קוראים אנו בפרשת השבוע על קרח אשר מקהיל את העם כנגד משה ואהרן וחולקים הם על מנהיגותו של משה. ותמהים אנו היתכן כי עם אשר זה מקרוב ראה כיצד מדבר משה עם האלקים, עם אשר ראה "כי ידבר אלקים את האדם וחי" היתכן שיבוא לחלוק על מנהיג שכזה, האם יתכן כי סברו הם שהם שוים לאותו נביא אשר נאמר עליו "לא קם כמשה"? זאת ועוד הן לא מכבר ראו הם כיצד נצטרעה מרים בעטיה של לשון הרע אשר דיברה על משה ואז הקב"ה ביאר לעם את ההבדל שבין נבואת משה לשאר נביאים וכיצד העיזו כעת לבא ולחלוק עליו?
גם עיתוי המחלוקת של קרח על משה דורש הסבר, מה ראו כעת לבא ולחלוק על משה? אמנם רש"י הביא את דברי המדרש שקרח נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת, וסבר קרח שהוא קודם בסדר הכרנולוגי של המשפחה.

אך גם הסבר זה עדיין אינו מניח את הדעת שכן כבר עבר זמן די רב מאז שמינו את אליצפן ומה ראו דווקא עתה לחלוק על משה?

דומה שלהסבר מחליקתו של קרח, צריך להתבנן באירועים שקדמו לפרשה זו, אכן בסדר התורה הפרשה שכתובה קודם פרשת קרח היא פרשת המרגלים, אך גם חז"ל בסדר עולם (מובא ברשב"ם ותוס' בבא בתרא קיט') אומרים שפרשת קרח אירעה מיד אחר פרשת המרגלים, הבנת פרשת המרגלים תוכל להאיר את מחלוקתו של קרח.

תמהים אנו בספור המרגלים, היאך נשיאי עדה קריאי מועד, באו לידי דבור לשון - הרע כה גדול על ארץ-ישראל, הן התורה מעידה עליהם שהם החשובים שבעם ישראל, ומה ראו על ככה להניא את העם מלהכנס לארץ-ישראל?

ידוע ההסבר בתורת החסידות, שהמרגלים חששו שאם יכנסו לארץ - ישראל ויעסקו בעולם העשיה עלולים עם ישראל לירד מדרגתם הרוחנית חששו הם כי ההתעסקות בעניני החמר עלולה למעט את דמותם הרוחנית, והעדיפו את הנהגת דור המדבר, אשר כולה מושחת על אדני הרוח וחוסים הם בצל ענן השכינה וכהסברו של בעל ה"חדושי הרי"ם" "ארץ אוכלת יושביה" חששו הם המרגלים שהארציות וההתעסקות בזה עלולה ל"אכול" את יושביה ויהיו הם אנשים ארציים וחומרים.

אך כאן היתה מקום טעותם של המרגלים, רצונו של בורא העולם שיעסקו אנשים בעולם העשיה ודווקא מתוך כך יבואו לקדשו, וכהסברו הנפלא של הרבי מקוצק: "אנשי קודש תהיון לי" מלאכים אומר הקב"ה יש לו די בעולמו. הוא מבקש אנשים שיעסקו בהוויות העולם אך יחד עם זה יאירו אותו בקדושה האלוקית רצונו של בורא עולם הוא בהתעסקות בעניני החומר ובהעלתן למשרות האלקיות.

מהמסר הזה של חטא המרגלים באו קרח ועדתו לכלל מחלוקתם על משה רבינו שכן אם היעוד הוא הפצת האורה האלקית, אם המטרה היא הפצת תורה, או-אז אין ספק כי "לא קם בישראל כמשה עוד"  ואיזה ילוד אשה יכול להדמות אליו? אך אם המטרה הנכספת היא עולם העשיה, או-אז "כל העדה כלם קדושים" ובעולם העשיה. אין למשה רבינו שום מעלה ועדיפות עליהם אדרבה הם העומדים ברומו של עולם מנותקים הם מחיי המציאות ועדיף ליקח אחד מתוך העם היודע לנווט את דרכה של האומה ולהלך בנתיבותיה.

אך פה היתה טעותו של קרח שכן גם ההנהגה המעשית בישראל, אין היא כהנהגת שאר האומות, רק לנהל ולסדר, את חיי המעשה אלא תפקידה הוא להאיר ולהזריח את האור האלקי בתוך חיי המעשה, ולכן דוקא הנהגת משה - הנהגה אמונית היא הנדרשת לחיי המעשה הנהגה שתנווט את עולם העשיה עפ"י עולם הקדש כדי להביא את העם לתורה ולתעודה וליראת השם.

פנינים לפרשה

ויקח קרח בן יצהר... (ט"ז, א')
על דברי הפתיחה בפרשתנו - "ויקח קורח" - מעיר רש"י: לקח את עצמו.
על כך היה אומר הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחה: קורח בן יצהר היה מחונן בהרבה מעלות: היה בן משפחה מיוחסת, תלמיד-חכם, בעל ממון וגם פיקח גדול. מטבע הדברים היה קורח עשוי להגיע רבות הימים למעמד של מנהיג בישראל. ומפני-מה לא זכה לכך ונטרד מן העולם? מפני ש"לקח את עצמו" - שלא המתין ליום שבני העם יתנו בו עיניהם ויכתירוהו בכתר המנהיגות, אלא דחק את השעה וביקש להמליך את עצמו על שבטי ישראל על-ידי ריב ומחלוקת.
על חטא זה נגזר על קורח ועדתו עונש מיוחד במינו: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם..." (ט"ז, ל"ב). עונש זה היה בבחינת מידה כנגד מידה: קורח ועדתו לא המתינו בסבלנות עד שתשחק להם השעה ותוטל על ראשם עטרת המנהיגות. משום כך גם האדמה לא המתינה לקבל אותם בשעה היעודה להם בדרך הטבע, אלא פצתה פיה "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה" (ט"ז, ל"ג).

ומדוע תתנשאו על קהל ה'? (ט"ז, ג')
הצדיק רבי שמחה בונים מפשיסחה אמר פעם לקהל-חסידים: צאו וראו מה גדול כוח הטומאה, הטמון בכל מחלוקת שאינה לשם שמים! הנה מאשימים קורח ועדתו את משה רבנו - הענו מכל אדם - בהתנשאות על הבריות. ואילו היו תולים בו חיסרון אחר, היה מקום לומר שהיתה זו שגגה, שנבעה מתוך הערכה מוטעית כלפי המנהיג המסור של ישראל. אבל להאשים את משה בחטא הגאווה, הרי זו שטות שאין למעלה הימנה! אלא כך דרכה של מחלוקת שאינה לשם שמים, שהיא סותמת עיניהם וליבם של גדולים וחכמים ונוטלת מהם את שיקול-הדעת המאוזן וההגיוני...

ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם
ואת בתיהם... ואת כל הרכוש (ט"ז, ל"ב)
נשאלת השאלה: אם בני-אדם חטאו במחלוקת קורח ועדתו, רכושם מה חטא? מדוע נגזר על עדת קורח, שהאדמה תבלע גם את בתיהם ורכושם הרב?
אלא - אומרים חכמי ישראל: אילולא היו קורח ועדתו בעלי רכוש ומשופעים בממון רב, אפשר שלא היו נקלעים למחלוקת זו: שכבר אמר החכם מכל אדם (משלי י"ח, כ"ג): "ועשיר יענה עזות" (=העשיר משיב לזולת בדברים עזים וקשים). יוצא מכאן, שבתיהם ורכושם של קורח ועדתו גרמו להם ליפול לתוך אש-המחלוקת, שהוצתה אותה שעה במחנה ישראל. משום כך גזר הבורא, שלא יהא שריד ופליט לרכוש זה, כי כל הגורם לחטא נחשב כשותף לחט. וכבר הורו לנו חז"ל: "מגלגלים זכות על-ידי זכאי, וחובה על-ידי חייב" (שבת ל"ב, ע"א: ועוד).

סיפור לפרשה

עד היכן צריכים לפסוע אחורנית למען השלום?
הגאון רבי חיים מוולוז'ין השקיע פעם מאמצים רבים כדי להשלים בין שני יהודים פשוטים, שהסתכסכו ביניהם. העירו לו מקורביו, שאין זה לפי כבודו של הרב להשפיל עצמו כל כך ולהקדיש מזמנו היקר בהתעסקות עם אנשים בורים ועמי-הארצות, הרבים ביניהם על עניינים של מה-בכך.
השיב הגאון למקורביו: שנינו במסכת יומא (נ"ג, ע"ב): "המתפלל - צריך שיפסע שלול פסיעות לאחוריו, ואחר-כך יתן שלום". נמצאנו אפוא למדים, שבגלל השלום צריכים לפעמים לפסוע כמה וכמה פסיעות אחורנית...

תשובה כהלכה להערה חצופה
הצדיק רבי ישראל מרוז'ין הנהיג את חצרו בפאר רב ובגינוני-מלכות, שלא היו מקובלים בחצרות אדמו"רים אחרים. בין השאר, עמדה ליד ביתו המרווח מרכבה הדורה, כמקובל אצל שרים ורוזנים, ובה נסע הצדיק פעם בפעם כדי להתבודד בשדות וביערות שבסביבה.
פעם נטפל אל רבי ישראל "משכיל" אחד, שבא ממשפחה חסידית מיוחסת, ואמר לו בנימה עוקצנית: מפני-מה הסתפקו "צדיקים ראשונים" במועט שבמועט ודרו בבתי-עץ פשוטים כמנהג עניים: ואילו בזמן הזה דרים ה"צדיקים" בארמונות מפוארים ונוסעים בכרכרות הדורות כבני נסיכים?
הצדיק מרוז'ין התבונן רגע קט בשואל החצוף ואמר לו: כידוע לך, מתפרנסים ה"צדיקים" מן הפדיונות שמעניקים להם החסידים. והנה מצויים בנותני הפדיונות לרבי שלוש כתות: חסידים יראים ושלמים, סתם בעלי-בתים, וגם בעלי-עבירה. החסידים הצרופים, שכל מעשיהם קודש לשם שמים, משתמש הרבי בכספם לדברים שבקדושה: לקנות טלית ותפילין, מצה שמורה בפסח, ארבעה מינים בסוכות, וכיוצא באלה. בעלי-בתים מצויים, המעניקים פדיון לרבי כדי לזכות בפרנסה ובבריאות, מכלכל בכספם הרבי צרכי פרנסתו ופרנסת בני-ביתו. ואילו בעלי-עבירה, שהרבי אינו רוצה להרחיקם מתוך תקווה שיחזרו בתשובה, הוא בונה בכספם טרקלינים נאים ורוכש לו מרכבה וסוסים ושאר מיני מותרות.
עתה צא וראה - הוסיף הריז'נאי בחיוך -  מה בין דורות ראשונים לדור הזה.
לפנים בישראל היו מרובים החסידים האמיתיים, ומועטים היו בעלי-העבירה.
כוון שכך, לא עלה בידי ה"צדיקים" לבנות לעצמם היכלי-פאר ולרכוש להם דברים שבמותרות. אולם בזמן הזה נתרבו, בעוונותינו הרבים, בעלי-עבירה בישראל. לכן לא נותרה עתה ל"צדיקים" בררה, אלא לבנות בכסף הרב של בעלי-העבירה בתי-מידות מפוארים ולרכוש לעצמם מרכבה וסוסים וכל מיני מותרות...

יש שואלין

"כל העדה כלם קדושים"
על דמוקרטיה ושלטון תורה

שאלה
האם קרח לא צדק כאשר הוא טען כל העדה כלם קדושים כלומר להעביר את ההכרעה והשלטון לידי העם ולא בידי אדם אחד כמו כן האם האמונה שלנו בביאת המשיח הוא היעוד העתיד היא לא סתירה לרצון העם ולדמוקרטיה שהרי ברגע שיבא משיח יהיה שלטון מלוכני ולא שלטון העם?

תשובה
ראשית מי אמר ששלטון דמוקרטי הוא הערובה לשלטון הטוב ביותר שקיים? גם הנהגה שנקבעת על פי רב אינה מבטיחה עדיין אושר לאומר סיסמאות הצרפתים במהפכה על שיויון וחופש לא מנעו שפך דם רב, גם היטלר ימח שמו עלה לשלטון במהלך דמוקרטי תקין.
אפלטון כתב שמלך בעל שלטון עצמי ומשועבד לחוק, יביא צדק לעומת אסיפת עם שהם בלי שכל ומשמעת, שתביא עוול לעם רוסו כתב שיתכן שהיה שלטון מוחלט שיביא אושר לחברה, יותר מאשר שלטון דמוקרטי שיביא דיקטטורה לאומה והכל בשם שלטון החוק לנו יש "חוקה לישראל" הנוח כולה היא החוקה לישראל. 
בתורה יש אחריות לאומית רבה שהיא נשמת הדמוקרטיה ולכן לא עדיף שלטון העם מאשר שלטון תורני הדואג לפרט ולכלל.
ובעז"ה אני בטוח כי כאשר יבוא משיח צדקנו אשר אנו מייחלים כל-כך לבואו הוא ידע באיזה מידה לשתף את העם בהחלטות מתי לעשות משאל עם ובחירות ויתכן כי גם זה יהיה בשלבים קודם תהיה שלטון מלוכני "ועבדי דוד מלך עליהם" ואחר כך שלטון של העם "ודוד עבדי נשיא עליהם".

 
תפילה במקום נקי בטיול

שאלה:
כמה נקי צריך להיות מקום תפילה בטיול בחוץ?

תשובה:
ארבע אמות מסביב לאדם נחשבים כמקומו ולכן יש להרחיק ארבע אמות ממקום שיש בו ריח רע בגלל צואה או שאר דברים בעלי ריחות שאינם נעימים ואם מקור הריח לפניו צריך להתרחק בנוסף עד למקום שלא יראה אותה או שיתפלל לפניה בארבע אמות ממקום שכלה הריח. (שולחן ערוך אורח חיים סימן עט סעיף א וסעיף ח ובמשנה ברורה) אם יש מעט לכלוך של עטיפות וכדומה אין איסור להתפלל שם אבל ראוי יותר למצוא מקום נקי.

 
הדרכת תיירים נוצרים

שאלה:
האם ישנו איסור להדריך תיירים נוצרים? האם האיסור חל גם על נוצרים חילונים? האם האיסור חל גם על מקומות שאינם מקודשים להם? האם מותר לעבוד בחברה שלקוחותיה נוצרים דתיים או לא דתיים בתפקיד שאינו הדרכה אלא נהיגה או מזכירות וכיוצא בזה?

תשובה:
מותר להדריך תיירים נוצרים בטיול בארץ, אבל אין להכנס לכנסיות, ותימנע מלהזכיר את שמו של אותו האיש ואת הקשרו לאתרי הארץ.


 
לקיחת מוצרים מתכלים מחדר במלון?

שאלה:
אני אורח בבית מלון ויש בחדר שלי שקיות קפה סוכר נס קפה ועוד, האם זה שלי ומותר לי לקחת את זה או סבון שלא השתמשתי בו?

תשובה:
שני עקרונות יש בתשובה לשאלה זו:
א. העקרון ההלכתי.
ב. המציאות כיום.
א. אורח המתארח אצל בעל בית לסעודה אין הוא יכול לעשות באוכל המוגש לפניו שום דבר, חוץ מלאכול ולהנות בעצמו. וודאי שאין הוא יכול לקחת דבר ולתת אותו לאיש זר שאינו מיסב על אותו שלחן. וכל שכן שאין הוא יכול למוכרו.
כל שביכולתו לעשות הוא לאכול ולהנות בעת הסעודה עצמה. מאידך אם הוא יקבל מתנה מחבירו הוא יכול לעשות בה כרצונו ואף למוכרה או לתת אותה לאיש אחר וללא הגבלה בזמן.
ב. לאור העיקרון הנלמד נבוא לבדוק האם המוצרים המוגשים בחדר המלון (כגון: שמפו אישי, שקיות תה, קפה, כובע-ים חד פעמי וכו') שהנם מוצרים מתכלים וניתנים לשימוש חד-פעמי. הם דומים למציאות ה'סעודה' שבה אנו אוכלים/משתמשים בעת שהותנו במלון, אך לא יכולים לקחת זאת בעת עזיבתנו את המלון, או שמא הם ניתנים לנו בכעין מתנה שאנו יכולים לקחתם גם לאחר שהותנו במלון.
מבדיקה שערכנו במס' בתי מלון (רמדה, שרתון...) ואף בהתאחדות המלונאים הארצית, הסקנו שניתן לקחת את המוצרים הנ"ל עם סיום השהות במלון, אלא אם כן צויין במפורש ע"י בעלי המלון/הרשת שהם אינם מרשים זאת. נציין, שדבר זה אינו אמור על האוכל המוגש בחדר האוכל שהוא כדין סעודה ממש, וכן על מוצרים בחדר שאינם מתכלים וניתנים לחידוש/שימוש חוזר (מגבות, סדינים, כלים וכו').

והיו עינייך רואות את מוריך

"צדיקים במיתתם קרויים חיים" הרב קלמן מאיר בר שליט"א
הרב שאול ישראלי זצ"ל
(י"ט בסיון תשנ"ה)
 
"אהבת עולם אהבתיהו, גדול הוא מנת חלקו באחד הגדולים, ועתיד הוא להיות אחד מגאוני ישראל..." כך כתב הרב חרל"פ זצ"ל על תלמידו הרב שאול ישראלי.
 
הרב ישראלי נולד בשנת תרס"ט בעיר סלוצק, למד אצל הגאונים רבי איסר זלמן מלצר והרב אברמסקי זצ"ל.
 
בשנת תר"צ החליט להגר מרוסיה עקב המגבלות הקשות שהוטלו על לומדי התורה. שלטונות ההגירה סרבו לבקשת ההגירה והרב חצה את הגבול באופן בלתי חוקי, עם כל הסיכון הכרוך בכך.
 
יחד עם הרב דוד סלומון והרב שדמי חצו את הגבול, לרוע מזלם הם נתפסו ע"י שוטרים פולנים ונכלאו במטרה להסגירם לרוסיה שם היו צפויים לקבל גזר דין מוות.
 
הרב ישראלי פנה אל הראי"ה קוק זצ"ל בבקשה שישיג להם סרטיפיקטים, ואכן האישורים הגיעו ועלו מיד ארצה. הרב קבע את מקום מגוריו בירושלים במחברת חידושיו פתח דף חדש ורשם "תורת ארץ ישראל בעיה"ק ירושלים תרצ"ד. בשנת תרח"צ  מונה לרבה של "כפר הרואה", שם השקיע את מרצו ועמלו בעומקה של הלכה. המיעוט היחסי בספרי הלכה למעשה במצוות התלויות בארץ הניע אותו לכתיבת ספרו הראשון "ארץ חמדה" הספר זיכה אותו בפרס הרב קוק של עירית ת"א.
 
בהעדר ספר לימוד להוראת "מחשבת ישראל" בבתי הספר נרתם הוא לעריכת ספר "פרקים במחשבת ישראל" הספר ראה אור בחמש מהדורות היה חידוש בעקבות הספר נוצר מקצוע חדש ע"י משרד החינוך "מחשבת ישראל".
עיקר עסוקו היה לימוד בישיבת מרכז הרב משנת תשי"ט במשך ל"ו שנים תמימות התמיד הרב ישראלי בשעור זה. היה זה שעור שחוץ מתוכן הסוגיא והלמדנות שבה, קבלו התלמידים הדרכה האך שעור צריך להאמר ולהערך איך בונים שעור ודיקנות במועד השעור.
 
שמעו כגדול התורה יצא למרחקים ובשנת תשכ"ה מונה לכהונת דיין בביה"ד הגדול. עמיתיו הוקירוהו על שאיפתו להסביר לצדדים המתדיינים את הפסק כך שהם יקבלוהו בהבנה.
 
לאורך כל שנות חברותו במועצת הרבנות הראשית התנגד נחרצות להעניק מעמד חוקי כלשהו לרפורמים.
בשנותיו האחרונות ראה הרב ישראלי בעצב רב ובחרדה גדולה את הנסיגה שחלה בזיקתו של העם לתורתו וכן לארצו ונרתם במלוא כוחו למאבק נגד סחף זה.  על אף כל אותה פעילות ענפה ברבנות ותפקידיו הרבים לא נפגעה שקידתו העצומה בלימוד התורה. הגר"א שפירא שליט"א הספידו "משמת רבי שאול בטלו השקדנים".
כל הזכויות שמורות על התמונות והתוכן באתר זה. אין לעשות שימוש בתוכן ו/או בתמונות ללא אישור מפורש בכתב מבעלי האתר
בניית אתרים
בניית אתרים