לכל הסטודנטים/ות, נא להיכנס לדואר המסומן כספאם spam / דואר זבל ולבדוק שלא התקבלו אליו הודעות מן המכללה


יום הסטודנט
מיועד לכולם מ-14:00-10:00 שאר הלימודים סדירים
סטודנטים סדירים
מחויבים בנוכחות.
בנות הסבה הלומדות ביום זה ישתתפו באירוע.
בנות הסבה שנמצאות בעבודה מעשית יתייצבו בביה'ס.
סטודנטים שזהו יום חופשי.
מגיעים ויהיו זכאים לשחרור מיום עבודה

פרטים כאן

דרושים פרחי הוראה
עבור הפרויקט להנצחת נופלים
בשירות הצבאי ובפעולות האיבה

פרטים נוספים כאן

 

 מעניינה של פרשה


דף הבית >> מעניינה של פרשה

פרשת ויקהל-פקודי, אדר תשע"ז

"ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד"

השבת אנו מסיימים בעז"ה את ספר שמות – בסיום מעשה המשכן. אך מענינת מאד ה"תקלה" הבלתי צפויה אשר מתרחשת בעת סיום מלאכת המשכן, "ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד, כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" הענן אשר כסה את אהל מועד. לא איפשר למשה רבינו להכנס אל המשכן פנימה.

מעניין שתופעה זו חזרה על עצמה. גם בחנוכת בית המקדש ע"י שלמה: "ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן" ואכן שלמה הסיק מכך "ה' אמר לשכון בערפל" אך מה טיבם של עננים אלו?

הרמב"ם בספר ה"מורה" ביאר כי חלילה לנו לחשוב מחשבת הבל, שהקב"ה קשור לענן או לערפל שהרי "אין לו דמות הגוף ואינו גוף" אלא ללמדנו בינה כי כל עת אשר רוצים אנו להתחבר אל הקודש, שומה עלינו לעבור דרך עננים וערפל, לאמור חובה עלינו לזכך את עצמינו, כדי שנוכל להכנס לקדש פנימה אי אפשר להגיע אל המעמד האלוקי, אלא מתוך צמצום הגופניות והגברת הרוח על החומר, לעבור את מסע ההזדככות דרך העננים והערפל, יפה חילק הראי"ה קוק זצ"ל בין כל ההארות שבעולם שבשעה שאינם מאירים כראוי, סיבת הדבר נעוצה או במקור האורה אשר איננו מאיר כראוי, או משום שיש משהו אשר חוצץ בין האור ובינינו, לא כן האור האלוקי, אם אינו מאיר כראוי בקרבנו, אות היא כי חסרה לנו ההכנה לכך.

מעתה מבינים אנו את מאמרו של רשב"י: "ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולם לא נתנם כי אם ע"י יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא" (ברכות דף ה)

טיבם של יסורים אלו על שום מה? אכן כן הוא, מתנות אלו הינם מתנות אלוקיות, אך אם האדם לא יתייסר ויזדכך עבורם, או-אז לא ירכוש אותם שכן מתנות אלה תורה וארץ ישראל ועולם הבא הם לא דברים טבעיים, אלא מתנות שמים אשר אנו זקוקים להזדכך כדי לזכות במתנות אלה, זהו פשר צחוקו של רבי עקיבא אשר מסביר במורד הר-הצופים שאי אפשר להגיע לנבואת זכריה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" אם לא מתיסרים קודם.

ואף אנו בשעות קשות הפוקדות את גורלה של ארץ-ישראל נדע ונפנים כי אי אפשר לזכות בארץ אשר עיני ה' בה אם לא נזכך את עצמנו דרך העננים והערפל.

 
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו".

פרשת ויקהל

אלה פקודי המשכן (שמות לח, כא)

להסיר לזות שפתיים

ואכן, עם השלמתה של מלאכת בניית המשכן, מוגש לנו דיון- וחשבון ארוך, בו מצוינים בקפדנות כל פרטי המבנה המורכב הזה. במובן מסויים נראה התיאור כחזרה מיותרת. אבל אין הדבר כך הרשימה הארוכה של כל החומרים ששימשו לבניית המשכן, המשתרעת על פני פרקים אחדים בתורה (שמות לה-מ), משרתת מטרה, חשובה מאוד. היא באה ללמדנו בהגשת דין-חשבון מוסמך היא חובה המוטלת על כל מי שעיסוקן בכספי ציבור.

מי היה ראוי לאמון יותר ממשה? מי יעז לחשוב ב"אין-סדרים" בדרך ביצוע העבודה על-ידי האומנים המצוינים והמסורים שעברו עמו-האדריכל הראשי בצלאל בן-אורי, והאומן המחונן אהליאב, אנשים "חכמי לב" שאלוהים עצמו בחר בהם כדי לבצע את בניית המשכן? ואף-עלפי-כן – "אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על-פי משה" (שמות לח, כא). כך וכך זהב נתרם למבצע הבנייה, כך וכך כסף, כך וכך נחושת. כמויות מדוייקות, ולצידן תיאור מדוייק של השימוש בהן במהלך הבנייה.

המוניטין ללא-דופי של אדם האחראי על קרנות ציבור, והאמון הלא-מסויג שהוא רוכש – לא די בהם. משה בא ללמד אותנו שחייבת להיות ביקורת ציבורית גלויה, שתשים לאל כל נסיון השמצה האורב תמיד לפתחם של העוסקים בצורכי ציבור.

 

"ואת האלף ישבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים" (שמות לח)

והמה ביקשו חשבונות רבים

מובא במדרש רבה (פקודי, פרשה נא):

"משנסתיימה מלאכת המשכן אמר להם-משה-בואו ואני עושה לפניכם חשבון, כך וכך יצא על המשכן. עד שהוא יושב ומחשב, שכח באלף ושבע מאות שבעים וחמישה שקלים מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה. אמר: עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לומר 'משה בטלן'.

האיר הקב"ה עיניו וואה אותם עשויים ווים לעמודים".

ואמר על כל, הרב מאיר שפירא מלובלין:

לעגל, נתנו את כל כספם וזהבם "ויתפרקו כל העם", ויצא רק עגל אחד ואין לא דרש חשבון.

ובבניין המשכן נתן כל אחד רק "מחצית השקל", ובהם בנו את המשכן וכל כליו, והנה דווקא כאן ריננו וחשדו. כשנותנים לעגל הכל מרוצים, אבל כשנותנים למשכן, לדבר שבקדושה – שואלים שאלות ומבקשים חשבונות

פנינים לפרשת החודש

החדש הזה לכם ראש חדשים (יב-ב)
בני-ישראל מונים וקובעים את עתותיהם על-פי הירח.
הירח הוא סמל עם ישראל. כשם שהירח מתמעט והולך מתמעט והולך, עד שנעלם נעלם מן העין והכל סבורים שאיננו עוד, ואז זורח הוא מחדש ומתרבה והולך ומתגדל והולך – כך גם עם ישראל, אף אם כבר  נתון הוא השפל המדרגה ודומה כי שוקע הוא כליל, הריהו חוזר ומתנער משפלותו, חוזר וזורח במלוא אדרו; וכשם שלעתיד לבוא יתמלא אור הירח כאור החמה וכאור שבעת ימי בראשית, כך יהיה גם עתידו של עם ישראל.
                                                                                                                                                   (לפי המדרש)
 
בני ישראל מונים לפי הירח ואומות העולם לפי החמה. אומות-העולם יכולות להתקיים רק כאשר החמת זורחת עליהם, בעיצומו של יום: ואילו משמחשיך יומם, מיד נשמדים הם ונמחים מתוך דברי-הימים. לעומת זה בני-ישראל קיימים ומאירים גם כאשר שרויים בחשכה, כדוגמת הירח שזורח בחשכת הלילה...
                                                                                                                                                   (שפת האמת)
 
 
ראשן הוא לכם לחדשי השנה (יב-ב)
בני-ישראל חייבים למנות את חדשיהם כך, שניסן יהא הראשון, אייר השני וכן הלאה. אלה שמשתמשים לפעמים בחדשיהם של הגויים, מוטב כי יכנו את החדשים בשמותיהם ולא לפי מניינם, כגון – הראשון, השני, השלישי וכיוצא בזה, כי חיישינן שמא יעבור בזה על "ראשון הוא לכם". ניסן הוא החודש הראשון ולא ינואר...
                                                                                                                                                    (חתם סופר) 
 
החדש הזה כו'. במכילתא (פרשת בא)
"נמצאים למדים שישראל ללבנה ואומות העולם לחמה. לא דיים לישראל, אלא אחד לשלשים יום מגביהים עיניהם לאביהם שבשמים". ישראל מונים ללבנה – נאמר ב"ילקוט מרגליות" – כי הלבנה היא סמל בית-ישראל, כידוע, הלבנה לית ליה מדגרמיה כלום והיא מקבלת האור כפי מצבה נוכח השמש: כן ישראל יודעים "כי שמש ומגן ה' אלקים חן וכבוד יתן ה' " (תהלים פד, יב)... ביחס ישראל לה' – אורם וישעם – כן יאצל ה' עליהם מהודו להאיר להם באור אלקים חיים...

יש שואלין

מזון תינוקות לפסח


שאלה:
תחליפי החלב אינם מסומנים ככשרים לפסח. מה עושים?

תשובה:
רוב תחליפי החלב כשרים לפסח והדבר רשום על הקופסא. אמנם הם מכילים קטניות אולם לתינוק שמזונו מבוסס על תחליף החלב מותר לשתות אותו.

 

משה רבינו בהגדה


שאלה:
מדוע משה רבינו אינו מוזכר כלל בהגדה, הרי הכל מתרחש בזמנו?

תשובה:
יש שמסבירים שזה בא להדגיש שיציאת מצרים נעשית רק ע"י הקב"ה וכמו שאנו אומרים בהגדה "אני ולא מלאך .. אני ולא שליח".
 

 

סגולת המצה


שאלה:
האם יש סגולה מיוחדת במצה, אם כן, מהי?

תשובה:
המצה היא מצווה שהתורה ציותה אותנו לאכול בפסח. בכל מצווה יש סגולה מיוחדת. גם לאכילת המצה יש סגולות מיוחדות. כמו כל מצווה, הסגולה העיקרית שהיא מקרבת אותנו לקב"ה אולם יש גם אופי מיוחד בצורת ההתקרבות לקב"ה על ידי המצה. אנו באכילתה עוזבים את הקשר ללחם שהוא מאד נפוח ויש בו מאד מעורבות של מה שהאדם מנסה להגדיל ולהעצים את העולם הזה. המצה היא מחדירה בנו את הרצון לחזור לצד הפשוט והטבעי של העולם הזה, לאכול ולהנות מן העולם הזה ללא תוספות מיותרות. זה אחד מן הדברים שזכינו להם כשיצאנו מארץ מצרים. ארץ מצרים התיחסו לעולם הזה בצורה עקומה. הם מאד החשיבו את העולם הזה. הם ראו בכל כוח בעולם הזה שיש לו משהו שמעורר כשפים ודמיונות, זה כבל אותם לעולם הזה. מזה השתחררנו ממצרים. הביטוי לכך זה המצה הפשוטה.

 

מצות רכות לאשכנזים


שאלה:
האם יש איסור לאשכנזי לאכול מצות רכות בפסח?
ואם נאמר שנהגו לא לאכול, אבל יותר פשוט לאכול 2 זיתים ממצה רכה בתוך שיעור של 2-4 דקות, ובזה ודאי יוצאים יד"ח מצוה דאו’ של אכילת מצה, מאשר במצות הקשות?

תשובה:
במצות רכוח יש בעיה שמא לא נאפו כראוי ויש חשש לחמץ.
רק אלו הנוהגים לאוכלן ושנאפו בהשגחה תורנית טובה ללא חששות רשאים לאוכלן. יתר העדות לא נהגו לאוכלן ולכן אין להן רשות לאוכלן בפסח.

 

לסמוך על בן הזוג


שאלה:
יצא לי כמה פעמים שבעלי ניקה מקום מסויים לפסח ולאחר מכן מצאתי בו (שלא במתכוון) חמץ ובאופן כללי אני יודעת שהוא לא יסודי בניקיון. האם לסמוך עליו בכל זאת משום שלום בית? מהו הדין?

תשובה:
משום שלום בית תני לו לנקות אולם אח"כ תבדקי את המקום ללא ידיעתו. אל תעירי לו אם מצאת חמץ. תבחרי לו את המקום שלדעתך החשש לחמץ קטן יותר.

כל הזכויות שמורות על התמונות והתוכן באתר זה. אין לעשות שימוש בתוכן ו/או בתמונות ללא אישור מפורש בכתב מבעלי האתר

בניית אתרים