לכל הסטודנטים/ות, נא להיכנס לדואר המסומן כספאם spam / דואר זבל ולבדוק שלא התקבלו אליו הודעות מן המכללה


דרושים פרחי הוראה
עבור הפרויקט להנצחת נופלים
בשירות הצבאי ובפעולות האיבה

פרטים נוספים כאן


סטודנטים שטרם הסדירו את מלא תשלום שכר הלימוד יחסמו מלגשת לבחינות, להגיש עבודות,
השאלת ספרים  וקבלת שירותי מכללה נוספים החל מתאריך י' סיון (4.6.17) ומתבקשים לגשת מיידית לגזברות

הנחיות להוצאת אישור על הגשת עבודות
ניתן למצוא תחת לשונית לסטודנט ולסגל
מדריכים מקוונים [למטה]

קורס חדש:
ניתוח יישומי של התנהגות
פרטים נוספים


נפתחה ההרשמה להגשת מועמדות
לקבלת מענקים והלוואות לסטודנטים הלומדים
במוסדות להשכלה גבוהה לשנת הלימודים תשע"ז

פרטים נוספים ...

לגבי קבלת
הלוואה מותנית מועדפת

פתיחת תכנית מלגות היא"ס ישראל לשנת 2017
פרטים מלאים
 

 מעניינה של פרשה


דף הבית >> מעניינה של פרשה

פרשת במדבר, חג שבועות סיון תשע"ז

יום חתונתו - יום מתן תורה

"וכן הוא אומר 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו', ביום חתנתו זה - מתן-תורה, וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימנו".

ברצוננו ליתן טעם מדוע מבין מערכות הבריתות השונות הקיימות בין אדם לרעהו, נתיחדה דוקא הברית של "יום חתונתו" לשמש כמשל ליום מתן-תורה? ומה טיבו הפנימי של דימוי זה? והננו נדרשים להבהרת הדימוי של מתן תורה כחתונה, ולצורך כך נעסוק בתפקיד האיש והאשה.

"אשר ברא אלהים לעשות" - תפקידו של האדם בהאי עלמא, הוא ליצור, לעשות ולהוציא את הכוחות הטמונים בו מן ההעלם אל הגילוי, מן הכוח אל הפועל, או אז ממלא הוא את יעודו אשר לשם כך נוצר. המהר"ל בספר "תפארת ישראל" ביאר לנו כי השם "אדם" מורה הוא על תפקידו, שכן האדם נקרא ע"ש מקורו ממנו בא - האדמה. ולכאורה כל בעלי החיים נבראו המה מן האדמה, ומדוע נתייחד האדם להקרא ע"ש מקורו - האדמה?

ביאר המהר"ל כי תכונותיו של האדם זהות המה לתכונות האדמה. זו האחרונה, יש בה פוטנציאל אשר טמון בה להצמיח אילנות וצמחים, אך מידת הגילוי בפועל, תלויה היא בעבודה אשר ישקיעו בה. כך הן ממש תכונות האדם שכוחותיו גנוזים וטמונים בו, ועבודתו ומטרתו של האדם היא להוציאו אל הפועל. לא כן, הבהמה, בה-מה. מה שיש בה הוא כבר נמצא, אין בה את מידת הגילוי שצריך להוציאה אל הפועל:

ברם עשייה זו של האדם חלוקה היא במהותה בין תפקיד הזכר לנקבה, לא ראי תפקיד הזכר כתפקידה של הנקבה, תפקידו של הזכר הוא לזרוע את הגרעין הרוחני, אך הפיתוח והיישום המעשי של אותו גרעין רוחני תלוי באשה, ובזה גדול כוחה של האשה. כך הדבר מתחיל מרגע ההיריון אשר הוא אשר נותן את הגרעין, אבל ההתרקמות כולה - נעשית ע"י האשה, זהו תפקידה. "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך" - תורתו של האב נשמעת היא ע"י האוזן, שכן זוהי תורה באמצעות הדיבור. אך תורת האם היא תורה מעשית, ואותה נצטווה הבן "אל תטוש". "רבי יוסי הגלילי הוה אזיל באורחא, אשכחיה לברוריה. אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? אמרה ליה: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: 'אל תרבה שיחה עם האשה'. היה לך לומר: באיזה ללוד".

ושואלים אנו את עצמנו, וכי ר"י הגלילי עצמו לא ידע את המשנה "אל תרבה שיחה עם האשה"? אכן ידע ר"י היטב את דברי המשנה. אך כשהגיע לביצוע המעשי של הדבר כאן כשל כוחו. בזה היה גדול כוחה של האשה - גדול כוחה של ברוריה מן האיש.

זהו תורף ביאור מטבע חז"ל: "מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש" בינה הוא היישום וההוצאה לפועל של החכמה, וכשנעשה שימוש בחכמה זוהי הבינה. 'נבון דבר', שמבין דבר מתוך דבר", נבון הוא זה שמשתמש בחכמה ומיישמה. זוהי ההוראה של הבינה שניתנה בנשים. היא היודעת כיצד ליישם את חכמת בעלה בחיים המעשיים ובזה גדול כוחה של האשה יותר מהאיש. מעתה מתבאר לנו הדימוי של מתן תורה ליום חתונתו.

הדימוי שלנו לרעיה מבאר לנו את התפקיד אשר קיבלו בתחתית ההר. אנו עם ישראל המכונים "רעיה" תפקידנו ליישם ולהוציא לפועל בעולם תעשייה את דברי הבעל - הקב"ה. אנו חייבים להשתמש בבינה היתרה, כדי להפוך את התורה שקדמה לעולם, לתורת חיים מעשית, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך. כמו התפקיד אשר מוטל על האשה  "אל תטוש תורת אמך" - תורה מעשית.

ועת אשר עם ישראל זונה את תפקידו ולא מקיים את חובת האשה, או אז מכנהו הנביא ירמיה: "ומצח אה זונה היה לך " דומים אנו לרעיה שלא ממלאת את רצון בעלה.

מעתה נפתח לנו פתח נוסף להבנת שהיחס שבין לימוד התורה, וקיום מצוותיה. מחד, דורשים חז"ל על הפסוק: "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" אפילו חפצי שמים לומר לך שערך התורה הוא נעלה לאין ערוך ולאין שיעור אפילו ממצוות התורה -  מחפצי שמים. ומאידך, עת אשר באה לאדם בשעת לימודו מצוה.  ואפילו קלה צריך להפסיק הוא מתלמודו ולעסוק במצוה, ואין לו את הפטור של עוסק במצוה פטור מן המצוה, הפטור שקיים בכל המצוות כולם. והדבר תמוה, שהרי ערכה של תלמוד תורה נעלה מערך המצוות, וא"כ מדוע צריך להפסיק הוא ממשנתו? ברם, לדברינו מבוארים הדברים, שכן כל מטרת נתינת התורה הוא על מנת ליישמה כאן בעולם המעשה "תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה" הן זהו תפקידנו -  תפקיד הרעיה. ולכן עת אשר באה ההזדמנות הזו מיד נפנים אנו לעסוק באותה מצוה.

חז"ל רמזו על כך במתק לשונם: "הלמד שלא לעשות נוח לו כאילו נהפכה שליתו על פניו".
הפיכת השליה על פניה ביאורה הוא שתפקידה של אשה לא בוצע כלל, לא הייתה התרקמות העובר. לא התפתח הגרעין שנתן האיש. נשאר רק תפקיד הזכר. והלומד שלא על מנת לקיים הרי הוא כמי אשר ביצע את תפקיד הזכר בלבד. אך הלומד על מנת לקיים, או אז, ממלא הוא את מטרת הזיווג ויוצר הוא את הפירות המצופים מן הזיווג. "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" - אלו התולדות הנכספות מיום החתונה - ללמדך ש"עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים".

פנינים לחג השבועות ולמגילת רות

ותתן לנו... חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו (תפלת שמו"ע של חג)
כשהתורה כתבה לנו ענין חג השבועות לא כתבה לנו תורה שהוא יום מתן תורה ואילו אנו מציינים בתפלה חג השבועות - זמן מתן תורתנו.
אלא בדומה למלכותא דארעא כשהמלך גוזר גזירות ומחוקק חוקים על האנשים הכפופים לממשלתו הרי לא יעלה על הדעת  שיצווה עליהם לחוג את היום הזה , הרי תורה"ק כולה משפטים וחוקים ציווים ואזהרות לכן לא ציינה התורה פרט זה של מתן תורה בעת שנצטוינו לחוג את חג השבועות.
אולם כשעמדו ותקנו נוסח התפלה ומודים אנו לה' על שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את חג השבועות מציינים אנו שהוא חג לנו על שהוא זמן מתן תורתנו ושמחים אנו על שנתן לנו את תורתנו חוקיו, שלא עשה כן לכל גוי ומשפטיו בל ידעום, שבזה נבדלו מכל העמים ומוכנים אנו למסור נפשנו למען קיום תורה"ק.                                                                             
(הרה"ק רא"י מסדיגורא זיע"א).

 
זמן מתן תורתנו זמן "מתן" ולא זמן קבלת תורתינו?-כי קבלת התורה זמנה בכל יום ויום.
(הרה"ק מקוצק זי"ע).
 
 
ולמה לא פירשה התורה כי יום חג השבועות הוא זמן מתן תורתינו? לפי שזכרון התורה וקבלתה אינה לזמן מיוחד כשאר ענייני המועדים, אלא מצוותה בכל יום ובכל עת, ובכל יום יהיו בעינינו כחדשים כיום שניתנה בו תורה.   
(עקידת יצחק)

"ישלם ה' פעלך... אשר באת לחסות תחת כנפיו" (ב'-י"ב)
ההבדל בין "חוסה" ל"בוטח", ש"בוטח" נקרא מי שנאמרה לו איזה הבטחה והוא מצפה ובטוח שתקויים ואילו "חוסה" שאפילו לא הובטח לו כלום ובכל זאת הוא בוטח במי שיכול להטיב לו.{זה שאמה"כ (תהילים קי"ח ט) "טוב לחסות בה' " אפילו כשלא הובטח לו בפירוש מהקב"ה "מבטוח באדם" כשכן נאמרה לו הבטחה}.
והנה לבני ישראל נאמרו כמה וכמה הבטחות, ולכן אצל בני ישראל שייך לומר שהם בוטחים אבל לגר לא מצינו בתורה שנאמרה להם איזה שהיא הבטחה ואצלו שייך לומר שהוא חוסה, ולכן אמר בועז לרות "ישלם ה' פעלך... אשר באת לחסות" לחסות דייקא.  
(שארית מנחם - וישווא)
 
 
ותאמרנה הזאת נעמי ותאמר אליהם... אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה' (רות א', י"ט, כ)
נעמי ובעלה היו עשירים מופלגים, ומפחד שמא יצטרכו לפרנס עניים בימי הרעב יצאו לחוץ לארץ, ועכשיו כשחזרה נעמי לארץ ישראל הביאה עמה אשה עניה - "רות" וע"ז "ותהום כל העיר הזאת נעמי?" איך נהפך טבעה, הלא קמצנית היתה ועכשיו מקרבת היא את העניים? והשיבה נעמי: "אני מלאה הלכתי" כשהלכתי מפה הייתי מלאה ודרך העשירים לקמץ "וריקם השיבני ה' " והעני יש לו לב רחום.
(חתם סופר דרשות ח"ב)
 
ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלוהיה (רות א-ט"ו)
"כיון ששבה אל עמה שבה אל אלוהיה" (מדרש) וכן מפרש התרגום עה"פ "כי אתך נשוב לעמך - לאתגיורא"
היוצא מזה, שאין אדם יכול להיות דבוק בעמו אלא אם כן יכיר גם באלוקיו שאם לא כן אין זה עמו, כי חסרה האידיאה המאגדת עם זה, ולהיפך, מי שאינו מודה באלוקי האומה אינו מודה גם באומה עצמה כי האמונה היא נפש כל אומה ואומה.
וכשאמרו כלותיה של רות, "כי אתך נשוב אל עמך" נובע מזה בהכרח שהן אומרות להתגייר.
(נחלת יוסף)

והיו עיניך רואות את מורייך - האדמור בעל האמרי אמת מגור

האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור זצ"ל – בעל "אמרי אמת"
(שבועות תש"ח)
 
בז' טבת שנת תרכ"ו זמן קצר לפני פטירתו של זקנו בעל "חידושי הרי"ם" זרחה אורו של רבי אברהם מרדכי, כבר בצעירותו נתפרסם בעולם התורה כעילוי מופלא בנגלה ובנסתר, בצעירותו למד רבות עם אביו בעל ה"שפת אמת" ופעמים רבות מזכירו אביו בספרו זה, גם התכתב רבות עם רבי מאיר שמחה בעל "אור-שמח". מתוך משיכתו הרבה לתורה, רכש ספרים וכתבי יד רבים (ספריתו היתה מפורסמת בעולם כולו, בביליוגרפים יהודים ידועים היו חוקרים בה) בהלווית אשתו סיפר רבי אברהם מרדכי כי אשתו הרבנית מסרה לו את תכשיטיה, למען יוכל לרכוש ספרים.

בה' שבט תרס"ה נפטר אביו בעל ה"שפת-אמת" ובחג השבועות אותה שנה בדיוק ארבעים ושלש שנים לפני פטירתו ערך את שלחנו הראשון בבית המדרש של גור הוא סלל דרך חדשה – עתיקה לחסידיו, החזיר את סדרי העבודה לאפיקי השלחן-ערוך, הוא קבע את תפילת השחרית לשעה שבע ושלושים, לטענת חסיד אחד שפנה אליו ואמר שצריך שלש שעות הכנה קודם התפילה, השיב הרבי: "צודק אתה ולכן-השכם קום בלילה שלש שעות קודם זמן התפילה". הוא הקפיד מאד על חסידיו שילמדו תורה ברגע הפנוי לשם כך תיקן שעות לימוד קבועות בין שחרית למוסף בשבתות ובמועדים, ושעות לימוד קבועה בימות החול בין מנחה לערבית, כדי שגם החסידים הטרודים בפרנסתם, לא יאבדו את זמנם – ויקדישוהו ללימוד התורה: "ולא יראה ולא ימצא על כל פנים בשעה זו בבית החסידים שום הולך בטל".

ולאחד מחתניו הוא כותב: "אשר כתבת לעורר לרבך ליראת ה' ולעבודתו, אין לנו שיור ועצה, אך ע"י עסק התורה, ולא ע"י בילוי הזמן של שעות שלימות בריבוי שיחות שקורין שיחות חסידיות... אולם לעסוק כל היום בלימוד התורה – זה התכלית!
וגם הוא יומו היה מנוצל עד לדקה היה ממעט בדיבור, באימרה אחת לפעמים במילה, היה מגלה עולמות.

רבי אברהם מרדכי היה מנהיג, הוא אשר ראה שבדרכים הנושנות אי אפשר לשמור על הקיים בחסידות בלבד לא סגי, יש להקים דפוסים אחרים והוא הקים את אגודת ישראל, הוא שזמנו היה מאד יקר לו, השתתף בכל הועידות בכל הישיבות, הקריב את עצמו למען הכלל.

היו לו תפילין שכתב הצדיק רבי משה מפשעוורסק זצ"ל, ואלו היו תפילין מיוחסים מאד, הרבי היה מניח אותם רק בערב יום כיפור, כנראה שלא מצא עצמו ראוי להניחם רק בערב היום הקדוש, פעם אחת בא אליו בחור ואמר לו שאין לו תפילין, הלך הרבי מגור ונתן לו את התפלין הללו, כשראו בניו של האדמור את הבחור מניח את התפילין הללו נכנסו לאביהם לשאול לפשר הדבר, ענה להם הרבי: "הלא כתוב בתורה" כל חלב לה' ופירוש הדבר כפי שהרמב"ם פוסק שכמו שאת החלב, שהוא החלק הכי טוב צריכים להקריב כולו לה', כך כשנותנים צדקה לעניים צריכים לתת מן הטוב ביותר".

פרשה מיוחדת בתולדות חייו של האדמ"ור היא ארץ-ישראל, הוא היה האיש שהלהיב את הזיק הארצישראלי ביהדות החרדית.
בפעם הראשונה עלה הוא לארץ בשנת תרפ"א לאחר עליתו זו, עלה עוד ארבע פעמים עד שעלה בפעם השישית בשנת ת"ש.
וכך מייעץ הוא למאות ואלפי חסידיו שכדאי ארץ ישראל לסבול עבורה נסיונות רבים. הוא קנה נכסי דלא ניידי בארץ ישראל כדי שיהיה למופת לרבים שישקיעו בארץ, אף הראה חביבות מיוחדת לשפה העברית, ובחן פעמים רבות ילדים בתורה, וביקשם שיגידו לפניו בעברית.

מלחמת העולם השניה מצאה אותו בוורשה שם נתנסה בכל האימים פצצה שנפלה לתוך ביתו הרגה לפניו את חתנו האהוב רבי יצחק מאיר אלטר, בנו של אחיו רבי משה בצלאל, הנאצים החלו לחפש אחר האדמו"ר ואף פרסמו מודעות ברחובות העיר שמי שיתפוס אותו יזכה בפרס כספי גדול.

במאמצים רבים עלה בידי חסידיו וידידיו להוציאו מפולין ולאחר דרך ארוכה הגיע לארץ ישראל, מפה שלח הוא מכתב חיזוק למחנות בגרמניה ובאירופה והוא עצמו סבל את סבל עם ישראל.

המלחמה שפרצה בארץ בתש"ח השפיעה רבות על מחלתו היא התישה את כוחותיו ובערב חג השבועות תש"ח עלתה נשמתו השמימה.

יש שואלין

מאכלי חלב בשבועות

שאלה:
מדוע אוכלים מאכלי חלב בשבועות?
תשובה:
הרבה טעמים נאמרו בעניין המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות, הרמ"א בסימן תצד כתב הטעם שמאכל חלבי ומאכל בשרי לא אוכלים עם אותו לחם, ויש בזה זכר לשתי הלחם בזמן בית המקדש. יש אומרים טעם שהתורה נמשלה לחלב ודבש שנאמר "דבש וחלב תחת לשונך", והיום הוא יום מתן תורה. יש אומרים שיש בזה זכר למשה שביום זה משו אותו מהמים ולא רצה לינוק מחלב גויים אלא חלב יהודיות, יש אומרים שחלב בגימטרייא ארבעים זכר לארבעים יום שמשה עולה להר. ועוד טעמים רבים נאמרו במנהג זה.


קריאת מגילת רות בלילה

שאלה:
האם מותר לקרוא מגילת רות בלילה לפני ותיקין? האם יש עדיפות לקראה ביום?
תשובה:
יש הנוהגים לקרותה בלילה במהלך התיקון (ספרדים), או סמוך לותיקין כדי לחסוך זמן בתפלת הותיקין ואין בזה בעיה הלכתית. אך יש מקפידים דוקא בסדר התפילה כמו שקוראים את שאר המגילות.


מתן תורה וקבלת התורה

שאלה:
קיבלנו את התורה בשבועות, מדוע לא מסיימים את קריאת התורה גם בשבועות ומתחילים את ספר בראשית שבת אחרי שבועות, אלא בשמחת תורה, שאז לא קיבלנו את התורה בכלל... ??
תשובה:
התורה ניתנה אומנם בשבועות אולם אנו לא קיבלנו אותה כי בחטא העגל נשתברו הלוחות ורק ביום כיפור קיבלנו סופית את התורה, לכן קבעו את סיום התורה ותחילתה לתחילת השנה.


הלכות איפור בחג

שאלה:
מהן ההלכות והדינים לגבי שימוש באיפור בחג שלא חל בשבת? האם ל"ט אבות המלאכה תקפות גם בחגים?
תשובה:
אין בין שבת ליו"ט אלא אוכל נפש בלבד.


שינוי להבה ביום טוב

שאלה:
האם מותר להגדיל או להקטין להבת גז לצורך בישול ביו"ט? האם הדינים שווים לגבי כיריים חשמליים?
תשובה:
להגדיל להבת גז אין בעיה, ולהנמיך מותר רק אם כוונתו שלא ישרף התבשיל (הגר"ע יוסף והרב פיינשטיין באג"מ). לעומת זאת בכיריים חשמליות נוצרת פעולה חדשה של הדלקה וכבוי בכל שנוי מצב ולכן אסור.
כל הזכויות שמורות על התמונות והתוכן באתר זה. אין לעשות שימוש בתוכן ו/או בתמונות ללא אישור מפורש בכתב מבעלי האתר

בניית אתרים