Skip to Content

תערוכת רגע חול-ף

סטודיו אמן

בתוך שגרת חיים סוערת, בין קודש לחול ובין שקט רגעי לבין מציאות רועשת, נולדו העבודות שבתערוכה. כל אחת מהן מבקשת לעצור את הרגע החולף, להעניק לו ממשות ונוכחות, לאפשר לו להדהד משהו אישי או קולקטיבי. רגעים קטנים וגדולים – של זיכרון, קרבה, כמיהה, פשטות ועומק – הופכים כאן לחומרי גלם של יצירה.

כל אחת מהמשתתפות מתמקדת ביצירתה ברגע פרטי מתוך חייה, ומבטאת אותו בדרכים מגוונות: מהטכניקה הקלאסית של ציור בצבעי שמן על בד, דרך ציור על חפצים ומשטחים יומיומיים, ועד לעבודה בחוטים, בשעווה ובחומרים פחות שגרתיים. העבודות נעות בין דימוי לזיכרון, בין קדושה לשבר, בין שקט פנימי לצעקה חזותית. יחד, הן יוצרות מארג עשיר שמבקש לחלץ משמעות מתוך הרגע החולף.

מעיין נתנאל | רגעים על מגש

צבעי שמן, פסטל רך ועפרונות צבעוניים על מגשי עץ

בסדרה זו אני מציירת רגעים מהיומיום שלי – אמהות, בית, ילדים, עייפות ורגש. בחרתי לעבוד על מגשי מטבח מעץ – חפץ יומיומי ופשוט, שמסמל בעיניי את מרכז החיים בבית.
המגש הוא גם משטח וגם סמל: עליו מונחות ארוחות, בלאגן, חפצים שנשארו "בדרך", וגם הידיים שעובדות בלי הרף.

כל ציור מתאר רגע קטן, שולי לכאורה, אך מלא בעומק: הרמת כוס של בירה ושוקו בערב מאתגר, שולחן עמוס, ערמת כביסה שמעלימה את מי שנושא אותה.
הרגעים הללו מבטאים עומס ועייפות, אך גם חום, קרבה ותנועה פנימית של חיים. איני מנסה לסדר את הבלגן – רק להביט בו, למצוא בו יופי, ולתת לו מקום.

יסכה גדז | ללא כותרת

צבעי שמן, מסמרים וסיכות על קאפה, 76×91 ס"מ

העבודה נולדה מתוך התבוננות פנימית אינטנסיבית – כמו קלוז־אפ לנפש. העין בציור גדולה, מלאה בדמעות המטפסות מעלה, בניגוד לחוקי הטבע. בתוכה נעוצות סיכות ומסמרים – מתכת חדה וקרה, שפוצעת, אך גם יוצרת יופי שבוקע מתוך השבר.

הדמות בציור מבטאת נתק פנימי, תגובת הישרדות לסבל – מקום שבו הגוף מסתובב פנימה.
העבודה שואבת השראה גם מעולמות האנימה – דמויות עוצמתיות אך כלואות. זהו ציור שמכיל זיכרונות חזותיים מרובדים: יער וגן, חברות ותלות, בלבול ללא צורך בפתרון.

יבגניה שין | רגע בין מציאות לתודעה

דיפטיך, אקריליק על קרטון, 70×100 ס"מ כל חלק

הציור מתמקד בפער שבין המציאות החיצונית לתודעה הפנימית. מצד אחד – נוף קפוא ובועות כלואות מתחת לפני הקרח, ומהצד השני – שלוש דמויות מביטות מעלה, מחפשות כיוון, אור או משמעות.
הקומפוזיציה המונוכרומטית והטכניקה המינימליסטית יוצרות אווירה שקטה ומדיטטיבית, המזמינה להתבוננות פנימית.

הדימוי החזותי התגבש מתוך חוויה פנימית ורגשית. תהליך העבודה היה עבורי רגע של השהיה – עצירה בין כאוס חיצוני לבין חיפוש אחר סדר פנימי.

בחרתי לתרגם את התחושות למרחב ציורי, שבו הקיפאון אינו רק שלג או קרח, אלא מצב רגשי, ובו בזמן – גם פתח עדין לתקווה.

"ישנה מציאות, והיא אינה נגישה לנו. אנחנו מקבלים ממנה אותות מסוימים ומעבדים אותם לכדי תפיסת עולם. היא נראית לנו אובייקטיבית, נכונה, מדויקת – אך היא תמיד שגויה."
(ד"ר אנדריי קורפטוב, תורגם מרוסית)

נטע רוני מויאל | ״חיבורים״

צבעי שמן על זכוכית ובד

העבודה נולדה מתוך תהליך אישי ואיטי – רגעים חולפים שהתגבשו לכדי יצירה שלמה ואותנטית. מתוך התבוננות סביבי וחיפוש אחר השראות, תפסו את עיניי התכשיטים – פריטים שעוברים מדור לדור ונושאים עמם סיפורים משפחתיים.

יש משהו בעצם ההסתכלות, ביכולת למצוא יופי בכל רגע, שהחזיר אותי אל תחושת המשפחתיות: אמא, סבתא, חתונה – קשרים שהם חזקים יותר ממילים.
ציירתי את התכשיט על גבי הזכוכית- שרשרת של אמא עשויה מזהב של תכשיטיה של סבתא, שהוכנו מחדש לאחר מותה עבור נשות המשפחה.

מאחורי התכשיט ציירתי טקסטורת בד שבחרתי במיוחד כדי שתתאים לו – מפת תחרה של שבת – פריט שביומיום אולי אינו נחשב אך כאן בחרתי להציבו במרכז.

העבודה מוקדשת למשפחה – מקום משמעותי שיש לטפח, לנשיות שעוברת בין הדורות, ולאהבה שאינה נגמרת.

"שתלתם ניגונים בי אימי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים
עתה הם שולחים פאורות בדמי
שורשיהם בעורקי שלובים
ניגוניך אבי ושירייך אימי
בדופקי נעורים ושבים

הנה אאזין שיר ערשי הרחוק
הביע פי אם אלי בת
הנה לי תזהרנה בדמע ושחוק
איכה וזמירות של שבת
כל הגה יתם וכל צליל יאלם
בי קולכם הרחוק כי יהום
עיני אעצום והריני איתכם
מעל לחשכת התהום"

הודיה לוי | בין קודש לקודש

פיסול בשעווה, 27×20 ס"מ

היצירה עוסקת ברגע החולף שבין שבת שמחת תורה לרגע ההבדלה – רגע שהיה אמור להפריד בין קודש לחול, אך בפועל סימן מעבר בין קודש לקידוש השם.
אותו בוקר של חג החל כהשכמה מפתיעה, תפילה וריקודים, כשברקע שמועות, לחישות ואזעקות. אמא שלי התעקשה: "עד שאבא מגיע ולא עושים הבדלה – לא שומעים חדשות. נחכה למידע מסודר."
בתוך אי-הוודאות, רגעי ההמתנה הפכו טעונים ומשמעותיים. מאז, ההבדלה עצמה מסמלת עבורי את הקו הדק שבין ידיעה להכחשה, בין שגרה לקריסה, בין קודש לקודש.
הנר – נר ההבדלה – הופך כאן לדימוי של נשמה, זיכרון ותקווה.

ילנה פונומרצ'וק | לאן לחזור

צבעי שמן על פרספקס, 30×40 ס"מ

העבודה מתבוננת במושג הבית – מקום שנראה מובן מאליו, אך מקבל משמעות עמוקה דווקא בזמנים של טלטלה.
בעיצומה של תקופה סוערת בארץ, שבה בתים נהרסים, משפחות נעקרות והאדמה בוערת – נכנסתי לראשונה לבית משותף ויצרתי מרחב זוגי, יציב ומוגן. מקום שאפשר לחזור אליו,

שלושת לוחות הפרספקס יוצרים מהלך צפייה הדרגתי: דלת פתוחה למחצה, שולחן ערוך לשניים שנגלה רק במבט צדדי, ושריפה מחוץ לחלון – איום שנשאר ברקע.
הרגע הפשוט הזה, של שולחן זוגי ביום שגרתי, הופך בעבודה למרחב של נחמה, שותפות ותקווה.
"עומדים על שביל חיים, חוזרים הביתה" (אריק איינשטיין ושלמה ארצי)

ויקטוריה סברדלוב | סביב שולחן עגול

צבעי שמן על עץ

המשפחה שאוכלת יחד – נשארת יחד. בעיניי, ארוחה משפחתית היא הרבה מעבר לאוכל: זהו רגע של חיבור, שיתוף, מסורת ותחושת קהילה.
הציור מתאר טקס של שתיית תה – מחווה למסורת מהתרבות הרוסית, שבה התה הפך לסמל ביתי חוצה מעמדות. את ההשראה שאבתי מצייריי המאה ה-20, ששילבו מסורת עם ריאליזם והפשטה

עבדתי על משטחי עץ – חומר טבעי שמסמל עבורי שורשיות וזיכרונות ילדות. דימוי השולחן העגול מבטא הרמוניה ושוויון – מקום שבו כל אחד ואחת נראים, נשמעים ומורגשים.
סערה משתוללת מחוץ לחלון, אך בתוך הבית שוררת חמימות.
השרוך הסרוג שמופיע על המסגרת מסמל עבורי חום, הגנה וקשר – כמו סריגה המחברת בין חוטים, כך גם בין בני משפחה.

אודל טהורי | "המרחב שבין..."

שמן על בד

הינשוף בציור אינו מביט החוצה – אלא פנימה. עינו מופנית מטה, אל תוך מרחב פנימי ושקט, בעוד הרקע הכהה מדגיש את הדמות המוארת, כמו תודעה מתבהרת מתוך הצללים.
הציור נולד מתוך מסע אישי – חיפוש אחר הקול הפנימי והאותנטי, מתוך רצון ללכוד את הרגעים החולפים שבהם מתגלה אמת עמוקה.

"החוכמה מתחילה בהקשבה לשקט שבתוכנו."

השם "המרחב שבין "מתייחס למצב של סף: לא כאן ולא שם, לא אור ולא חושך – רגע מעבר שבו מתהווה דבר חדש.
הינשוף עומד על הגבול שבין פעולה למנוחה, בין חוץ לפנים – שומר על הסף של התודעה.
זהו רגע עדין, חולף אך משמעותי, שבו מתרחשת התבהרות פנימית.

רבקה חנה צור | "פתח שערי שמים"

טכניקת סריגה, 125×200 ס"מ

בהשראת התפילה בעשרת ימי תשובה "אבינו מלכנו פתח שערי שמים לתפילותינו", נולדה היצירה הנובעת מהרצון שלי להתגבר על מקומות תקועים – פנימיים וחיצוניים.

רציתי לעבוד בידיים, להרגיש את החומר שאיתו אני יוצרת.
אני רגילה לעבוד עם חוטים, בעיקר בקשירת מקרמה, אבל הפעם בחרתי לסרוג – כדי להרגיש את החוטים בצורה אחרת, ולהגיע לרמת דיוק עמוקה יותר. יש משהו בטכניקת הסריגה – במסרגה שחודרת אל תוך מקומות סגורים, יוצרת פתח, ומעבירה דרכו את החוט – שמרגיש לי בדיוק כמו מה שביקשתי לבטא.

כולנו חווים בחיים רגעים שבהם נדמה שהכול נעצר, שהדבר הבא בלתי אפשרי.
ואז, מתוך תפילה, מתוך בקשה אמיתית – לעיתים מתרחש אותו רגע קטן שבו משהו משתחרר, נפתח, משתנה.

זהו מסע אישי, אבל גם מסע לאומי.
שוב ושוב אנחנו עומדים מול שער חסום.
ושוב ושוב – דרך תפילה, דרך סדק קטן – השער מתחיל להיפתח.
כך נראית תקווה. כך מתחילה גאולה.

פתח שערי שמיים, נעמה צור
"שער אחד משערי ירושלים
חסום באבנים, סגור בנתיים
דרכו כך לנו מובטח
גאולה ברחמים השם ישלח
משיח דרכו יצעד
כדי לגאול אותנו לעד
ובנתיים…
דרכו עוברת התפילה ליושב בשמיים
אנא פתח לנו שער
ולא נדע עוד צער
כי חזקה האמונה שלנו
שהשם ייגאל אותנו
שכשם ששער הרחמים יפתח
כך כל מה שתקוע לנו תפתח
תשחרר את כל החסימות
תפיל את כל החומות
תפתח לנו שערים חסומים
ותגאל אותנו בגאולת עולמים".

  • וואטסאפ

    0549656631
  • טלפון

    1-800-071-500
  • אימייל

    talpiot@talpiot.ac.il
  • שעות פעילות

    ימים א'-ה' 16:00-8:00
  • כתובתנו

    רח' יטבתה 7, חולון
whatsapp Back to top